יום שלישי
24th מאי 2022

פורטל עמק חפר » דת ורוחניות » קרמטוריום בישראל – עמדת הדת וקביעת החוק

קרמטוריום בישראל – עמדת הדת וקביעת החוק

תמונה

קרמטוריום הוא מונח טעון. אמנם הפעולה שמתבצעת במקום זה, שריפת גופה לאחר המוות, היא פעולה שבני אדם רבים בכל רחבי העולם בוחרים בה, והיא נתפשת כטבעית לחלוטין וכבעלת יתרונות רבים – ובכל זאת בישראל לא קל לעכל את קיומו של קרמטוריום, וכבר היו גורמים שהתנכלו למבנה ושרפו אותו. בחלק גדול מהמקרים הסיבה היא היעדר ידע מספיק לגבי קרמטוריומים ובכל הנוגע לשריפת גופות – בעמוד זה תמצאו מידע מפורט על האפשרות להמיר קבורה בשריפת הגופה, על האופן בו מתבצעת הפעילות בקרמטוריום, על עמדת הדת ביחס לכך ועל מחירה של כל אפשרות. המידע המפורט יסייע לכם להחליט באופן מושכל ובאופן כללי לגבש עמדה לגבי קרמטוריום בישראל.

מה קרה כשהוקם הקרמטוריום הראשון בישראל?

קרמטוריום – בעברית, אגב, המילה היא אוֹפְרָה – הוא כאמור מקום לא קל לעיכול, כמו כל דבר שקשור למוות, שהרי גם אם כולנו מודעים לכך שכל מי שנולד דינו למות ביום מן הימים אנחנו מעדיפים להדחיק את המחשבה הזו. קרמטוריום בישראל, מדינה שבה מתקיים מאבק מתמיד על זהותה ועל חופש הבחירה של האזרחים בסוגיות רבות, הוא מקום טעון במיוחד. באוגוסט 2007 הפך הקושי לקבל את קיומה של אוֹפְרָה בארץ לעבירה פלילית מסוכנת, כשהקרמטוריום הראשון שהוקם בישראל, במושב חיבת ציון שבעמק חפר, הוצת ולמעשה יצא מכלל שימוש.

מספר ימים לפני ההצתה המכוונת פורסם בעיתונות החרדית מיקומו המדויק של הקרמטוריום. לאחר שהמקום נשרף, אמר יהודה משי זהב, יו"ר ארגון זק"א, כי אם מטרת הקרמטוריום היא לשרוף הרי שבכך שהוא נשרף ועלה השמיימה בסערה הוא מילא את ייעודו. בנובמבר של אותה שנה פורסם בכלי התקשורת כי בכוונת "עלי שלכת" להקים מחדש את האוֹפְרָה במקום חדש. עד מהרה פורסם גם מיקום זה בתקשורת החרדית, אנשי זק"א הופיעו במקום ועבודות ההקמה נעצרו. משי זהב הודיע כי "בארץ ישראל אין מקום לזוועה זו" וכי הארגון שבראשו הוא עומד ימשיך להיאבק ברעיון שריפת הגופות.

למרות הניסיונות למנוע את חופש הבחירה מאזרחי ישראל, בסופו של דבר שינוי הוא כוח רב עוצמה – וכמה אלפי ישראלים כבר מימשו את זכותם להחליט מה יקרה עם גופתם לאחר המוות, ובחרו באפשרות השריפה.

מה קובע החוק לגבי שריפת גופות בישראל?

חשוב להדגיש: החוק מאפשר לכל מי שרוצה בכך לבחור באופציה של שריפת הגופה ולא בהכרח לקבור אותה. דוגמה לכך ניתן למצוא בהחלטת בית המשפט המחוזי בי-ם משנת 2011: אדם שהביע רצון כי לאחר המוות גופתו תישרף הלך לעולמו. אלמנתו ביקשה לכבד את רצונו וכך גם ילדיו, אולם קרובת משפחה אחרת, דתייה, הגיעה בקשה להוצאת צו מניעה כנגד האלמנה וכנגד עלי שלכת. מי שדן בבקשה היה בית המשפט המחוזי בירושלים (לאחר שבית המשפט השלום בעיר העביר אותה לשם, וזאת לנוכח היעדר הסמכות שלו לדון בה).  חוות דעת ברורה של היועץ המשפטי לממשלה קבעה כי אין סיבה להתערב ברצונו של הנפטר, מה גם שהמשפחה הקרובה תומכת בכך, ובהתאם בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה לצו מניעה – ושריפת הגופה התקיימה בהתאם לרצונו של הנפטר ועל-פי החוק.

מה עמדת הדת בנוגע לשריפת גופות לאחר המוות?

אם עמדת החוק בנושא קרמטוריום בישראל ושריפת גופות לאחר המוות ברורה וחד-משמעית, הרי שעמדת הדת מורכבת יותר. יהודים אורתודוקסיים נמנעים משריפת הגופה, וכפי שניתן ללמוד מהמקרה של שריפת קרמטוריום בישראל, ישנם גם מי שמוכנים לעבור על החוק כדי למנוע מאחרים לבחור באופציה זו. יהודים רפורמיים לעומת זאת נוהגים לעתים לשרוף את גופתם לאחר המוות ובאופן טבעי לאדם חילוני שממילא אינו מקפיד על קיום כל המצוות ישנו חופש בחירה מלא.

כמו כן מעניין לגלות שבתנ"ך ישנם לא מעט אזכורים לשריפת גופות: בספר שמואל א' פרק ל"א מתוארת שריפת גופת שאול וגופות בניו (כאות כבוד, וזאת לאחר שנפלו בקרב), ואילו בספר דברי הימים ב' פרק כ"א מופיע הפסוק "וימת בתחלואים רעים ולא עשו עמו שריפה כשריפת אבותיו" – עוד עדות לכך שהיו גם מקרים של שריפת הגופה לאחר המוות.

מדוע גם לחילוניים ישנו קושי לקבל את קיומו של קרמטוריום בישראל?

גם אנשים חילוניים מתקשים לעתים לקבל את קיומו של קרמטוריום בישראל. הסיבה לכך היא שבתודעה של רובנו אם לא כולנו שריפת גופות מחוברת אסוציאטיבית לשואה. הנאצים אכן שרפו גופות בתנורי ענק, למשל באושוויץ-בירקנאו, אבל כדאי לדעת שכבר בתקופת האבן, בתקופת הברונזה, ביוון העתיקה ובימי האימפריה הרומית נהגו חלק מבני המין האנושי לשרוף גופות, וגם בעידן המודרני אוֹפְרָה היא מתקן מקובל – באנגליה של סוף המאה ה-19 יזם הרופא הראשי של המלכה ויקטוריה הקמת איגוד ועודד שריפת גופות (בעיקר עקב סיבות תברואתיות), ובארה"ב הוקם הקרמטוריום הראשון ב-1876. עוד כדאי לזכור שישנו הבדל משמעותי בין שריפת גופה שהומתה על-ידי הנאצים לבין שריפת גופה של מי שמת מוות טבעי ובחר מרצונו החופשי כי גופתו תישרף.

עלות שריפת גופה לאחר המוות

במסגרת הדיון הציבורי – שהופך רווח יותר ויותר – בסוגיה של שריפת גופות מחיר השירות הוא כמובן סוגיה חשובה. לשריפת הגופה באוֹפְרָה ישנה כמובן עלות והיא משתנה בהתאם לבחירה מה לעשות עם האפר ולשירותים הנלווים המבוקשים – אבל בכל מקרה מדובר בעלות דומה לזו של קבורה רגילה, לא כולל רכישת חלקת קבר (כלומר מי שרוצה לקבוע היכן ייקבר ישלם בסופו של דבר מחיר גבוה בהרבה בהשוואה לאופציה של שריפת הגופה ובחירה כרצונו היכן יישמר האפר).

המסקנה: גם בהיבט הכלכלי – וגם בהיבט האקולוגי, שמן הראוי שיהווה שיקול משמעותי בכל בחירה – כדאי לקחת בחשבון את האופציה של שריפת הגופה לאחר המוות.

למילה "קרמטוריום", אי אפשר להתכחש לכך, אסוציאציות לא פשוטות. גם כשאנחנו יודעים ששריפת גופות לאחר המוות הייתה נהוגות בתרבויות רבות בעבר וכי גם כיום במדינות כמו יפן, אנגליה ודנמרק זוהי האופציה הרווחת ביותר, וגם כשאנחנו מודעים ליתרונות של בחירה זו על פני קבורת הגופה באדמה – עדיין לא קל לנו עם המונח ועם הפעולה. יחד עם זאת כדאי לקבל עוד מידע אודות שריפת גופות בישראל כך שתוכלו לקבל החלטה מושכלת.

האם מותר על-פי החוק להפעיל קרמטוריום בישראל?

כן.

החוק בארץ אינו אוסר על שריפת גופות לאחר המוות, ולמעשה ישנם גם תקדימים משפטיים שאפשרו בחירה באופציה זו והעדפתה על פני קבורה באדמה. חוות דעת חד-משמעית של היועץ המשפטי לממשלה קובעת כי יש לכבד את רצונו של הנפטר, ובהתאם כשבית משפט מחוזי בירושלים נדרש להוציא צו מניעה נגד שריפת גופה (לבקשת קרובת משפחה רחוקה ובניגוד לעמדת המשפחה הקרובה) הוא דחה את הבקשה.

גם הקרמטוריום עצמו – למרות הקושי המובן עם הפעילות המתבצעת בין כתליו – הינו מקום שפועל על-פי החוק. בהקשר זה כדאי לדעת כי כשרק הוקם הקרמטוריום הראשון בישראל הופעלה כלפיו אלימות וב-2007 הוא נשרף. לאחר שהוקם מחדש במיקום אחר, הצהירו אנשי זק"א כי "אין מקום לזוועה זו" בישראל, אולם על אף ההתנכלויות והאיומים הפכה פעילותו לעובדה מוגמרת וישראלים רבים כבר ניצלו את זכותם לקבוע מה יקרה עם הגופה שלהם לאחר מותם ובחרו בשריפה במקום בקבורה באדמה.

האם מותר על-פי הדת לשרוף גופה לאחר המוות?

היהדות האורתודוקסית נמנעת משריפת גופות לאחר המוות. יהודים רפורמיים, לעומת זאת, בוחרים לעתים באופציה זו ומן הסתם לחילוניים שבינינו לא אמורה להיות בעייה לבחור בהתאם להעדפותיהם ולתפישת עולמם. בכל מקרה כדאי לדעת שבתנ"ך עצמו דווקא ישנם מקרים שבהם מצוין כי נשרפה גופה לאחר המוות. כך למשל בפרק ל"א של ספר שמואל א' ישנו תיאור של השריפה של הגופות של שאול ובניו ואף מצוין כי הדבר נעשה לשם כבוד (לאחר שנפלו באותו קרב מול פלישתים). גם בפרק כ"א של ספר דברי הימים ב' ישנו אזכור לתופעה – הפסוק "וימת בתחלואים רעים ולא עשו עמו שריפה כשריפת אבותיו" מעיד על כך ששריפת גופות לאחר המוות הייתה אופציה מקובלת.

שריפת גופות ואיכות הסביבה

אחת הסיבות העיקריות שבגללן כדאי לשקול את האופציה של שריפת גופות לאחר המוות היא איכות הסביבה. יתרון אחד על פני האופציה של קבורה באדמה הוא החיסכון העצום בשטח: גם כשקוברים בקומות, עדיין נדרשות קרקעות רבות ויקרות לצורך הרחבת בתי הקברות הקיימים ובנייתם של חדשים, בעוד האופציה של שריפה חוסכת שטח יקר. בנוסף, ישנה סכנה שגופה אשר נקברת באדמה תוביל לחלחול חומרים בעייתיים אל מקורותה מים. עוד כדאי לדעת כי קרמטוריום בישראל הינו מתקן שנבנה על-פי התקנים העדכניים ביותר הקיימים כיום ומתוך תשומת לב רבה לפן האקולוגי – בהתאם צריכת האנרגיה בו נמוכה (אותה כמות אנרגיה שמשמשת לאפייתן של 20 כיכרות לחם) ואין ממנו פליטת מזהמים לאוויר.

כיצד מתבצע התהליך?

קרמטוריום – אגב, ישנה גם מילה בעברית למקום זה והיא אוֹפְרָה – מאפשר הנצחה בדרך שונה מהרגיל ועשויה להוות תחליף נאות לקבר (למשל במקרים שבהם המשפחה מפוזרת ברחבי העולם). שריפתה של הגופה לאחר המוות אורכת כ-90 דקות ולאחר מכן האפר מצונן ומועבר לכלי מיוחד שם הוא מוגן לחלוטין בפני כל נזק (וגם הכלי עצמו עמיד להפליא). ניתן לפזר את האפר במקום מסוים, לשמור אותו (בבית אחד או במספר בתים, בהתאם לרצון המשפחה) ובאופן כללי בדרך זו האפשרויות רבות וכדאי לנצל אותן.