העולם שבו אנחנו חיים משתנה ללא הרף, ובאופן משמעותי. ביותר ויותר תחומים עומד לרשותנו מגוון רחב יותר של אפשרויות – וגם כשמדובר על מה שיקרה אחרי מותנו יש לנו חופש בחירה: בחירה בין קבורת הגופה באדמה (או בקומות) לבין שריפת הגופה. במדינות רבות בעולם זוהי אופציה נפוצה מזה שנים רבות, וגם בארץ מוצע שירות שריפת גופות כבר מאז 2005.
ככל שיותר אנשים נחשפים לאופציה, שוקלים אותה וגם בוחרים בה – משיקולים אקולוגיים, מסיבות כלכליות או לנוכח תפישת עולם – ישנו עיסוק נרחב יותר גם בסוגיה חשובה: מהי עמדת היהדות לגבי שריפת גופות לאחר המוות. בעמוד זה תמצאו תשובות מפורטות לשאלה האם מותר לשרוף גופה לפי היהדות.
ההבדלים בין הזרמים השונים ביהדות
על-מנת למצוא תשובה לשאלה האם מותר לשרוף גופה ביהדות כדאי קודם כל לזכור שישנם זרמים שונים לדת זו. בפרט ישנה הבחנה בין יהודים אורתודוקסים ליהודים רפורמיים, וכמו כן אסור לשכוח שישנם גם יהודים רבים שבחרו באורח חיים חילוני לחלוטין או כמעט מלא.
יהודים אורתודוקסים נמנעים לרוב מבחירה בשריפת הגופה. בקרב היהודים הרפורמיים אין התנגדות לשריפת גופות ועוד כדאי לדעת כי בחו"ל יהודים רבים כבר נקטו בצעד זה. המגזר החילוני אמנם מאמץ חלק מהמנהגים הדתיים, בעיקר מתוך היצמדות להרגלים ולמסורת ולאו דווקא על בסיס תפישת עולם מגובשת – כך למשל ברית מילה או הימנעות מאכילת חמץ בפסח – אבל כשמדובר בהחלטה מה לעשות עם הגופה לאחר המוות, אין סיבה של ממש ללכת בדרכם של היהודים האורתודוקסים ולוותר על חופש הבחירה.
מה כתוב בתנ"ך על שריפת גופות?
על-מנת להמשיך ולהתעמק בסוגיה האם מותר לשרוף גופה ביהדות כדאי לחפש אזכורים רלוונטיים בתנ"ך. מסתבר שישנם לא מעט אזכורים בספרי התורה, הנביאים והכתובים למקרים שבהם נשרפו גופות של בני ישראל. דוגמה מוכרת במיוחד נמצאת בפרק ל"א של ספר שמואל א': "ויקחו את גוויית שאול ואת גווית בניו מחומת בין שן ויבואו יבשה וישרפו אותם שם" – כלומר גופותיהם של שאול המלך ובניו, שנהרגו בקרב נגד פלישתים שנערך בהר הגלבוע, נשרפו (וזאת לאחר שחולצו על-ידי אנשי יבש גלעד מהפלישתים שקיבעו אותן לחומת בית שאן). מעניין לגלות שלפי הרד"ק (רבי דוד בן יוסף קמחי, אחד מגדולי הפרשנים של המקרא) שריפת הגופה בוצעה לאות כבוד לשאול ופועלו.
עדות נוספת לכך שגם בימי המקרא היו מי שגופותיהם נשרפו ניתן למצוא בפרק כ"א של ספר דברי הימים ב': "וימת בתחלואים רעים ולא עשו לו עמו שרפה כשרפת אבותיו" – כלומר שריפת גופות הייתה מקובלת ופסוק זה מציין דווקא את היוצא מן הכלל. בספר שמגולל את סיפורו של הנביא ירמיהו מופיע הפסוק "בשלום תמות, וכמשרפות אבותיך המלכים הראשונים אשר היו לפניך כן ישרפו לך" (פרק ל"ד, פסוק ה') – אינדיקציה מובהקת לכך ששריפת גופות היא לא המצאה של המאה ה-21 ושלפחות זרמים מסוימים ביהדות מקבלים אותה.
במקביל לכל הנ"ל ישנו פסוק אחר, וזו לשונו: "וכי יהיה באיש חטא משפט מוות – והומת: ותלית אותו על עץ. לא תלין נבלתו על העץ כי קבור תקברנו ביום ההוא – כי קללת אלוהים, תלוי; ולא תטמא את אדמתך אשר ה' אלוהיך נתן לך נחלה". פרשנות אחת לפסוק זה (שמופיע בספר דברים פרק כ"א) היא שחובה לקבור את המתים, אולם ישנה גם פרשנות אחרת לפיה רק מי שהומת בתלייה חובה לקבור אותו, וזאת על-מנת למנוע מצב שבו הגופה נותרת תלויה. למעשה יש אף הטוענים כי הקבורה מתאימה רק לפושעים שביצעו חטאים חמורים ועל כן נידונו למוות.
איך לפרש את התנ"ך?
הפרשנויות השונות האפשריות לחלק ניכר מהפסוקים בתנ"ך, והאופי הייחודי של היהדות – שבא לידי ביטוי למשל במשפט "התורה פנים רבות לה" שמשמעותו היא כי ישנן מספר דרכים לגיטימיות לפרש את הכתוב בספר הקדוש לעם היהודי – מקנות גם ליהודים שמתנהלים לפי התנ"ך ובוודאי לחילוניים שבינינו חופש בחירה וזכות להחליט מה ייעשה עם גופתם לאחר הסתלקותם מן העולם.
עוד כדאי לזכור בהקשר זה כי היהודי הראשון עלי אדמות, אברהם אבינו, הפך ליהודי לאחר שניתץ את האלילים שבהם האמין אביו – כך שהטלת ספק במסורות, כולל ארוכות יומין, היא אבן יסוד ב-DNA של העם היהודי, ואין שום סיבה להתנהל על אוטומט (בכל בחירה בחיים, וגם כשמדובר על אחרי המוות).
איכות הסביבה ועתיד ילדינו
לכאורה התשובות לשאלה האם מותר לשרוף גופה ביהדות נשענות על כתבי הקודש ועל הפרשנויות השונות לכתוב, אולם רבנים רבים רואים את תפקידם בהקשרים רחבים יותר ובמקרים רבים לוקחים בחשבון גם שיקולים כמו בריאות, אקולוגיה ועתיד ילדינו כשהם ממליצים לחברי הקהילות שלהם כיצד להתנהל.
שריפת גופות הינה צעד נכון הרבה יותר מבחינה אקולוגית בהשוואה לקבורה. בנוסף, מיעוט השטחים הפתוחים במדינת ישראל מחייב אותנו לחשוב גם על טובת ילדינו – וגם מבחינה זו שריפת הגופה עדיפה על פני קבורתה והרחבה הולכת ומתמשכת של בתי הקברות.
